וולף ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

החלטה

ביום 30.5.2011 הוגשה בתיק זה, על ידי הבנק הנתבע, "בקשה דחופה למתן צו זמני", של עיקול על חשבונה של הצד השלישי בתיק, פרופ' אורנה צ'ישינסקי.

ביום 31.5.2011 ניתן על ידי מותב זה צו עיקול.

בקשה לביטולו של צו העיקול הוגשה, בהתאם לתקנות, ביום 13.6.2011.

דיון בתיק, לאחר דחייתו של מועד קודם בהסכמת הצדדים, נערך בפניי ביום 14.7.2011.

(למען האמת, הואיל ומדובר בבקשת עיקול, צריך היה התיק לעבור להחלטתו של רשם בית משפט זה, אולם עקב תקלה או אי הבנה הועבר התיק אליי למחרת היום, ונתתי החלטתי בבקשה, משניתנה החלטתי בבקשה הראשונית קבעתי גם את הדיון בבקשה לביטולו של הצו, נושא החלטה זו, בפניי).

עניינה של התובענה העיקרית בתיק זה הוא בתביעה כספית על סך 742,552 ₪, אשר הגישה התובעת בתיק, ד"ר נעמי וולף-ברקת, כנגד הבנק הנתבע, וזאת בטענה שרשלנותו של הבנק אפשרה לאחותה, פרופ' צ'ישינסקי, למשוך כספים מחשבון אימן המנוחה, הגב' יהודית שטראוס ז"ל.

לא למותר לציין, כי הליך תלוי ועומד בין התובעת לבין הצד השלישי (יחד עם מנהל העיזבון עו"ד בר-טוב והאחות השלישית רחל אהרונוביץ') תלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תמ"ש 17062-04-10 בפני כב' סה"נ כב' השופטת שושנה ברגר). במסגרת הליך זה דחה בית המשפט, בין השאר, בקשה לצו מניעה זמני האוסר על גב' צ'ישינסקי לבצע כל פעולה בחשבונות הבנק של האם.

כב' השופטת ברגר לא נעתרה לבקשה זו, והחלטתה בעניין זה אושרה אף בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 20150-09-10; כב' השופטת צילה קינן).

בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי:

"לעניין הבקשה למתן צו מניעה זמני, איני רואה מקום להיעתר לה, מהטעם שלא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת וכי עלול להיגרם לה נזק כלשהו עקב אי הטלת צו המניעה הזמני, שכן היא לא הצליחה להוכיח כי יכולתה להיפרע מהמשיבה עלולה להיפגע באם תזכה בתביעתה, או כי אין למשיבה מקורות אחרים מהם תוכל המבקשת להיפרע..." (החלטה מיום 24.10.2010, שורות 21-24).

לאחר שעיינתי היטב בבקשה למתן צו עיקול ובבקשה לביטולו של צו העיקול, וכן בחנתי את עדותה של העדה מטעם הבנק הנתבע/המבקש, מנהלת הסניף גב' בלהה שביט, החלטתי היא כי הדין הוא עם המשיבה ויש לבטל את העיקול.

כידוע, תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שפורשה בהרחבה אף בפסיקה, מחייבת את העותר לקבלת סעד זמני לעמוד בשלושה תנאים: הוכחת סיכויי התובענה לכאורה, הוכחת חשש להכבדה על ביצוע פסק דין עתידי ועמידה במאזן הנוחות.

לצורך החלטתי בהליך זה, וחרף הטענות שהועלו באשר לאי-עמידת הבנק המבקש בכל אחד מהתנאים דלעיל, די לי כי אתייחס לעניין הוכחת החשש להכבדה על ביצוע פסק דין עתידי.

כעולה מהחלטת כב' השופטת קינן המצוטטת לעיל, בהליך שנדון בפניה לא הועלה על ידי המבקשת (התובעת בהליך זה) חשש להכבדה כלשהי על ביצוע פסק דין עתידי, אם ייפסק לטובתה.

ומה שהיה נכון בהליך המשפחה, אשר בו התובעת הייתה המבקשת את מתן הצו, נכון ביתר שאת ובית עוז בהליך זה שבפניי.

את שלא הצליחה התובעת להוכיח כמבקשת בהליך המשפחה לא הצליח הבנק (המשיב בהליך זה) להוכיח בהליך זה.

מדובר, אמנם, בסכומים משמעותיים אשר עניינים מובא להכרעת בית המשפט, אולם דומה שאין חולק, ולמצער לא הוכח בפניי כי הדבר איננו נכון, כי הצד השלישי, פרופ' אורנה צ'ישינסקי, הינה אישה אמידה די בכדי לעמוד בכל פסק דין שיינתן בהליך. למעשה, גם לא הוכח כי פעולותיה של הצד השלישי עד כה, היה בהן משום ניסיון "להעלים" או "להבריח" כספים כלשהם ולהעלימם. דומה, לפחות על פי החומר שהומצא לעיניי והעדות ששמעתי, כי גב' צ'ישינסקי ביצעה את כל פעולותיה בחשבון בריש גלי, תוך תיאום עם נציגי הבנק. לא נראה ובוודאי לא הוכח כי בכוונתה "להיעלם" יחד עם נכסיה בקרוב, ומשלא הונח כל נדבך שיהיה בו כדי להביא את בית המשפט להאמין כי חשש כזה אף קיים, דין הבקשה להידחות.

משהגעתי למסקנה זו, לא מצאתי מקום לדון לעומקם של שאר הנימוקים שפרש ב"כ הצד השלישי, עו"ד רביב, בבקשתו לביטול העיקול, ואשר למצער בחלקם מצאתי טעם רב.

אשר על כן, ובהתאם להחלטתי לעיל, אני מורה כי העיקול שהוטל על פי החלטתי מיום 31.5.2011 מבוטל.